עבר זמן מה, למעשה אחרי הבלוג של הפיגוע קצת ירד החשק לכתוב, השגרה התחילה להשתלט, עברנו דירה והחיים פשוט זרמו. בינתיים עשיתי מבחן SAT וגם TOEFL והגשתי מועמדות ל-6 אוניברסיטאות באיזור, חלקן יוקרתיות יותר וחלקן פחות. התקבלתי ל-4 מתוכן ובסוף נבחרה אחת בתוך סן פרנסיסקו שתספק לנו תירוץ לעבור לעיר וגם נראית נחמדה ללמוד בה. כבר כמה חודשים אני חושב לכתוב משהו אבל איכשהו זה אומר שצריך לשבת מול המחשב, להתכונן לכתוב מסמך בעברית עוורת ועוד להסביר לאן נעלמתי. אז ככה...
מה שלומכם? למעשה זה היה אריאלי שאני חב לו תודה על האימיילים שהתחיל לשלוח לכולם, היה כל כך כיף לקבל אותם ולשמוע מה קורה שחשבתי לעצמי איך אני מונע את ההנאה הזו מחברים ומעריצים שלי?! לא פייר. אז את השורות האלה אני כותב ממושב 13C במטוס בחזרה מביקור משפחה בפורט לודרדייל. טיסה הביתה. פעם ראשונה שאמרתי שאני חוזר הביתה ואז קלטתי שאני לא מדבר על ישראל זה הרגיש משונה למרות שאין סיבה. בעצם לסוע לישראל פתאום אומר לסוע לחו"ל. יש לי בית והוא עכשיו בקליפורניה אבל הרגלים ישנים לוקח זמן לשנות. אולי עוד שנה זה כבר לא ירגיש משונה אבל בינתיים אני מרגיש שאנחנו קצת תקועים באמצע החיים, מחכים למשהו, באנגלית יש לזה שם: Limbo. לא, הכוונה היא לא המשחק שבו מתכופפים אחורה מתחת למוט של מטאטא אלא מקום חסר כל אפיון, ריק ונקי כאחד, שבו אדם נמצא לפני שהוא עובר לגן עדן או גיהנום. קיצר – שם. אומנם הייתה שנה עם המון דברים שקרו בה ולפעמים כשאני מסתכל לאחור אני לא מאמין שזה רק שנה. שנה של מעבר לארץ חדשה, פרידה ממשפחה וחברים, הסתגלות לתרבות חדשה ושונה ועוד...
שואלים אותי למה אני מתכוון "תרבות שונה" שהרי ישראל היא קופי של אמריקה, אז מסתבר שממש לא. אמנם אנחנו צורכים הרבה תוצרים של ארה"ב אבל אנחנו מוגדרים בדרכים כל כך שונות ולא סתם מדברים על "ישראלים" ולא על "אמריקאים במזרח התיכון". זה כל כך מקיף את החיים. אתה צריך להתחיל להסביר את עצמך בשפה אחרת שזה עוד שטויות, אבל לאט לאט אתה צריך להבין את המושגים המקומיים, ביטויים שגורים שכל אמריקאי יודע מה הם, לדוגמא בבית מרקחת copay מתייחס למקרים שבו הביטוח משלם חלק מהתרופה שלך או במסעדה Entre שאומר "מנות עקריות" ועוד דברים קטנים שאם אתה קורא ספר או כתבה אתה מדלג ומשלים מההקשר, פתאום אתה מבין שאם תמשיך לדלג עליהם אתה מפספס חלק מהחיים. אני לא רוצה לפספס חלקים מהחיים אז לומדים, ואפשר להלחם בזה אבל אין באמת סיבה. אלא אם אתה מתכנן לרדת על המקום בו אתה נמצא, על האנשים ואחרי שנה-שנתיים לחזור לארץ ולהגיד "אה, כולם מטומטמים שם באמריקה, ידעתי שזה יהיה ככה". אני רוצה להתערות בתרבות שבאתי אליה ולהנות מהחוויה כאן. אם אני רוצה להשאר כאן אז צריך להתחיל ללמוד את הרגלי המקומיים.
אותו דבר קרה לי עם אוכל כאן ואיתו הגיעה ההשמנה. כאן כל כך זול לאכול לא טוב וכל כך יקר לאכול בריא. במחיר של פלפל אדום אני יכול לקנות ארוחה במקדונלדס ואת המציאות הזו קשה לבלוע. באיזה שלב חייבים לעשות החלטה שהבריאות שווה את זה ולמצוא דרכים. אחרי זמן מה הבנו שאמריקאים לא אוכלים ירקות ופירות, בכלל. יש כל מיני פרסומות למשקה ירקות, כמו שייק פירות שקונים בסופר, הם עושים את זה לירקות כדי לנסות להכניס כמה ויטמינים בכל דרך אפשרית. כמו זה יש תעשיית מיליארדים של ויטמינים ותוספים כי כשאוכלים אוכל במסעדות מהירות אז כמובן שצריך להשלים את זה וככה נתפרה לה מציאות אמריקאית, הכל קל, הכל זמין, יש פתרון לכל צרה אבל בטווח הארוך... טוב, מי חושב על הטווח הארוך?!
אז כבר למדנו איך לקנות בסופר דברים שהם לא ג'אנק, לבשל בבית עם מוצרים אמריקאים, איך להזמין במסעדה מתוך תפריט באורך שלא היה מבייש את הברית החדשה, ואיך לבקש שיחזרו על מה שנאמר בשיחת טלפון עם מוקד שירות שמדבר מהר מידי. מה שעוד לא למדנו זה להתווכח באמריקאית. זה טריקי. אמריקאים מאוד שומרים לעצמם ולא כל כך מהר יגידו לאדם שעומד מולם שהוא טועה ובטח שלא יעליבו אותו כדי לנצח באותו דיון, אבל מה לעשות שלפעמים אתה מרגיש שנעשה עוול או טעות פשוטה. מה אז?! אז בעדינות שואלים אם זה נכון, אם יש משהו אחר שאפשר לעשות, והקלף המנצח – Can I speak to someone about this. את זה שומרים למקרים מיוחדים. אני מודה שלא הרבה פעמים משתמשים בזה כי בתעשייה שמעריכים את הכסף שלך יותר מהכל השירות הוא באמת יוצא מן הכלל, כבר כמה פעמים הזמנתי מוצרים הביתה שאם נעשתה טעות או לא הייתי מרוצה מההזמנה פשוט ביטלו אותה, החזירו את הכסף ואת המוצר שכבר הגיע אלי אמרו "שמור אותו, לא צריך לשלוח חזרה" כי זה כנראה בסוף יעלה להם יותר מאשר לשמור אותך לקוח מרוצה שיחזור אליהם. וזה עובד כל פעם. החזרת משהו לחנות, פתוח או לא, אם קיבלת יחס אוהב ומבין בשירות לקוחות אתה כנראה כבר תעשה סיבוב בחנות לראות אם אתה צריך עוד משהו ובסוף תצא משם עם כמה מוצרים חדשים שבטוח עולים יותר ממה שהחזרת. זה תענוג. כמה פעמים אנחנו כבר מגייסים את הישראלי שבתוכנו ומוכנים לריב לחיים או למוות על משהו ורוב המקרים זו התפרצות לדלת פתוחה. כסף בא והולך ובסוף הם תמיד מרוויחים אז למה לא להיות נחמדים אם אפשר.
