עכשיו אני, כי ההוא הלך (לראות טלוויזיה)

שלום. קשה לי עם מילים כתובות ואני לא רגיל לכתוב גם אחרי תואר שלם שדרש ממני לכתוב, אז סליחה מראש.

אני יושב עכשיו בחדר השינה שלנו עם חתול מכורבל. זה מדהים כמה ששינוי מזג האוויר הפך את החתולים לעיסה של פרווה. כמו באמצע החורף. אי אפשר לשבת ליותר מדקה איפשהו בבית בלי שמישהו מהם יבוא להתכרבל.

שבת בערב עכשיו או במילים אחרות, כל הסופשבוע עוד לפנינו בזמן שבארץ כבר קמים ליום ראשון. אנחנו בעצם בסוף השבוע "האמיתי" הראשון אחרי שבוע של שגרה שאומרת לקום לעבודה כל יום. ואני באמת יכול להגיד TGIF, תודה לאל שהגיע סוף השבוע, אחרי שבוע מלא בהתחלות חדשות.

לאט לאט אנחנו מתחילים לסדר את החיים שלנו כאן. אז כמו שאלון סיפר יש לנו אוטו אמריקאי מגניב שאפשר להחנות בתוכו שתי מכוניות ישראליות קטנות, ועדיין זה לרוב האוטו הכי קטן בחנייה. היום התחלנו רשמית בחיפוש הדירה שלנו. הספקנו לראות שתי דירות ולקבל סירוב לדירה בגלל החתולים, ואמנם לא ראינו משהו שרצינו היום, אבל עם כל טלפון וכל נסיעה לראות דירה אני מרגיש שאני מבין יותר ויותר מה, ואיך לחפש.

אז כמו אמריקאים טובים הקדשנו את יום שבת לסידורים, הלכנו לראות דירות, קנינו בגדים שצריך עד שהארגזים עם כל הבגדים מהארץ יגיעו ועשינו קניות, איך לא.

בכלל העניין הזה של הקניות נמצא כאן בפרופורציות אחרות לגמרי ממה שאני רגיל. לתל אביביים מביניכם, קחו את הקונספט של AM:PM, ותרחיבו אותו לכל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו. המסחר בעצם אף פעם לא עוצר כאן. כמעט הכל פתוח תמיד.

דבר נוסף הוא שלא משנה כמה תחום מסויים נראה זניח בתמונה הכוללת: רהיטים לפטיו, תרופות לבעלי חיים, צמיגים, דגי נוי. בכל נסיעה אני מגלה עוד רשת סופרמרקטים מופרעת שמוקדשת רק לדבר אחד, וזה בנוסף לחנויות הכלליות שמוכרות באמת הכל.

ובחזרה לסוף השבוע, מחר אנחנו מתכננים לנסוע לסן פרנסיסקו לעשות טיול אופניים על גשר שער הזהב ולבלות את היום שם.

מתגעגע,

רודי

נ.ב: חידון נושא פרסים – מי יודע למה קוראים לבלוג שלנו ככה? בין הפותרים נכונה יוגרל חתול.